מילרד
נמסר על ידי לונק ורון מילרד, תל אביב. ראיין ד"ר צביקה רייטר 2014אריה מילרד ,המכונה לונק, נולד בשנת 1920 בדרוהוביץ'. אביו היה קבלן והוא היה בן יחיד שלמד בבית הספר ובגימנסיה בדרוהוביץ'.
אמו נרצחה בשואה. לונק ואביו היו במסתור ולאחר מכן במחנות פלשוב, מאוטהאוזן וגוזנשטיין. אביו לא שרד.
לאחר השחרור עלה לונק ארצה עם האניה "חנה סנש" ב-1945. ב-1948 הגיעה רעייתו איזבלה לבית רוזנבאום ארצה.
לונק עבד שנים רבות בתפקידי ניהול באוצר במס שבח ובמס רכוש עד צאתו לגמלאות.
לפני כעשור פרסם אריה-לונק ספר על קורותיו במלחמה בשם "הקפיצה הגורלית", שערך בנו רון, הקרוי על שם אביו של לונק ז"ל.
ללונק שני ילדים.
הקפיצה הגורלית
צמיד מתכת עם מספר אסיר 85458 אותו אולץ אריה מילרד לענוד כאשר נכלא במחנה הריכוז מאוטהאוזן
המידע הועלה באישור בתו של אריה, מירה מרקוס, רמת גן
נמסר על ידי בתו מירה מרקוס
אריה מילרד ז"ל. בן גניה ואהרון מילרד נולד ביום ה-8.5.1920 בדרוהוביץ'
נפטר ביום ה- 6.1.2021 בבית חולים תל השומר.
היה בן יחיד להוריו. אמו גניה נרצחה בשואה ואריה (לונק) יחד עם אביו אהרון, היו במסתור ולאחר מכן במחנות:"פלשוב","מאטהאוזן" ו"גוזנשטיין".
אביו לא שרד, ובשנת 1945 בתום המלחמה אריה עלה ארצה באוניה "חנה סנש". הגיע לירושלים והתגייס לצבא. שירת במחנה "שנלר" ,שם הכיר את אשתו ז"ל, איזבלה לבית רוזנבאום, ילידת חלם בפולין, גם היא ניצולת השואה, ונישאו בשנת 1948.
גרו בירושלים. בשנת 1952 נולדה בתם מירה (מילרד) מרקוס ,ושנתיים אחר כך נולד הבן רון. אריה ואיזבלה עברו לגור בדיור מוגן "בית גיל הזהב" בתל אביב, בכדי להיות קרוב לילדיהם ומשפחתם המורחבת.
אריה (לונק) נפטר, בגיל 100 וחצי שנים. הותירו את ילדיהם, מירה ורון, שלושה נכדים ו-3 נינים.
ביקש להעביר לדורות הבאים: "לזכור ולא לשכוח"
יהי זכרו ברוך.
