נפט! נפט!
שאלה אל ההיסטוריה: מה היה קורה בבוריסלב, דרוהוביץ' והכפרים, אלמלא נתגלו שם דונג ונפט במאה ה-19?
תשובה מן ההיסטוריה: אין תשובה. ייתכן שבוריסלב הייתה נשארת כפר רדום ליד דרוהוביץ', עוד שטייטל יהודי אחד ליד עיירת מחוז. ייתכן שגורלן וגורל העיירות בסביבתן, היה כגורל השטייטלים היהודיים האחרים בגליציה, אשר מאז שלהי המאה ה-19 וביתר שאת אחרי מלחמת העולם הראשונה, פריחתן נעצרה והן הלכו והתנוונו. ייתכן גם, שלא.
כך או כך, קרה אחרת. יהודים היו אלה שתרמו תרומה ייחודית לפיתוח אחת התעשיות המשמעותיות ביותר בעת המודרנית. בוריסלב זכתה, דרוהוביץ' פרחה והיהודים שהתגוררו בהן ובסביבתן, זכו בעוד מספר שנות תפארת, לפני שירד הכורת.
צהוב ויפה
שנים רבות לפני שקראו לו דונג מינרלי, או דונג אדמה – OZOKERIT, נהגו לחפור מתוך אדמת בוריסלב אבנים בעלות עורקים צהובים, יפים למראה. את העורקים ניקו בשיטות פרימיטיביות והשתמשו בו בתחילה לייצור נרות, אחר כך לבידוד נגד רטיבות בעיקר באניות.
לחפירות הדונג קראו אז גרופה (GRUPA), שזוהו במספרים סודרים, גרופה 1, 2, 3 - כאילו היה שם סדר או תכנית מכוון. הרים של בוץ ואבנים נתגבהו על יד החפירות, אלה הויסיפי (WYSYPY). נוף זה של גבעות בוץ ניקד את בוריסלב ושיווה לה מראה אפוקליפטי למדי, כפי שהדבר ניכר מגלויות מן העבר ומסיפורי אנשינו. לפאקים (LEPAKS) מתוך עניי הקהילה היו מזנבים בשאריות פסולת האבנים והתפרנסו גם הם.
בוץ מסריח
זאת ועוד. במשך שנים ארוכות נהגו איכרים ברחבי מחוז דרוהוביץ' למכור בשווקים בוץ אותו הם אספו בדליי עץ מתוך שלוליות שמנוניות, זוהרות בגוונים זרחניים, שרווחו באזור. הם קראו לו רופה (ROPA) והוא שימש בעיקר לשימון גלגלי עגלות. יודעי דבר השתמשו בו גם לריפוי נגעי עור. עוד ידעו, שהנוזל השמנוני בער בקלות והפיץ ריח מסריח.
בראשית הדרך, נעשו ניסיונות להפריד את חומר הבערה מן הבוץ הגולמי על ידי יוסף הקר שהגיע לאזור טרוסקבייץ מפראג בתחילת המאה ה-19. כנראה שהוא פיתח שיטת זקוק יעילה, אך היוזמה גוועה. הנס האמיתי התרחש רק עשרות שנים אחדות אחר כך. האגדות של בוריסלב יודעות לספר על אחד, אברהם שריינר, שבנדודיו הגיע עם משפחתו לפאתי העיירה באזור וולנקה (WOLANKA) ומצא גם הוא כמו כולם, אדמה שהניבה גידולים רק בקושי. גרוע מזה, עם הפשרת השלגים ואחרי גשם כבד, הייתה מפרישה את אותו נוזל שמנוני ובעל ריח רע והבוץ, אוי כתמי הבוץ, שלא ירדו בכביסה. בתחילה הסתפק בייצור נרות מדונג האדמה ואפילו הצליח במלאכתו. אבל, חשב שריינר, שאם יפריד את הנוזל השמנוני מן הבוץ, יישאר עם חומר בערה נקי. אמר ועשה.
איש יקר, שריינר. הוא המשיך בניסויים לזקק את הנפט על מנת להפחית את העשן ולשפר את הבערה.אגדות בוריסלב מספרות (וזאת אולי האמת ההיסטורית), שבפיתוח השיטה נעזר בשני רוקחים מלבוב, לוקשביץ' ולתוצר קראו נפטא (NAFTA). אבל את ההזמנה הסיטונאית הראשונה שלו לאספקת נפט נקי למנורות תאורה בתחנת הרכבת האוסטרית המלכותית, קבל שריינר עצמו בשנת 1854 (וזאת כבר אמת מתועדת) ישירות
ן הקיסר בוינה. כמו כן הם האירו לראשונה את בית החולים של לבוב ואת רחובות פראג.
חופרי הנפט, ה"קלונדאיקים", חפרו והרחיבו והעמיקו והורידו סולם ואחר כך גם את עצמם כדי להעלות עוד מן הדונג והזהב השחור. אלה שיכלו להרשות זאת לעצמם, העסיקו BOYKOS, אוקראינים-רותנים עניים מכפרי הסביבה, לעבודות הקשות והמלוכלכות ויודעי דבר מבין אנשינו סיפרו על תקופה של יחסי שכנות טובה וידידות בין האוקראינים והיהודים. היו שהתעשרו מאוד, היו שהתרוששו. חדשות על האוצר פשטו במהירות ברחבי המחוז. שמועות על עושר קל עושות להן כנפי-כנפיים תמיד! מאות אנשים החלו להגיע לעיירה ולסביבותיה, העמידו אוהל או בקתה, חפרו וחלמו על התעשרות בזק. ברוב המקרים העלו את הדונג, הנפט או את שניהם, איש-איש כפי שחלק לו מזלו בחלקת האדמה עליה השתלט. בוריסלב, טרוסקבייץ וכפרי הסביבה מלאו בורות וערמות של בוץ. תנאי העבודה בתוך המהומה התזזיתית הזו, היו מחרידים. פירי קידוח ותעלות התמוטטו, גאז מתאן רעיל פרץ מן החפירות הפרימיטיביות ובכל רגע ריחפה סכנת שריפות, שפרצו מדי פעם, בערו ובערו וקשה היה לכבותן.
תור הזהב השחור
קורטוב של תקווה לניסים, מהול ביצר נדיב של הרפתקנות, בצרוף צורך עז במקורות פרנסה, הפכו במהרה את דרוהוביץ', בוריסלב ועיירות הסביבה לנס כלכלי, שזכה לכינוי "קליפורניה הגליצאית". בתחילה, מילאו יהודים את מרבית שדרות התפקידים בתעשייה המתפתחת. היו בהם פועלי יום, היו בעלי מקצועות מיומנים, היו בעלי תפקידי ניהול בדרגות שונות והיו גם בעלי הנכסים המעתירים, בארות הנפט ומפעלי הזיקוק ושיווק הנפט, ה"מגנאטים", אילי הנפט היהודיים.
בוריסלב הייתה ללא ספק בירת הנפט של גליציה. גם גאז אדמה נמצא והופק. בדברי ימי בוריסלב ירשמו מאות יהודים שלא רבים כמותם נראו בגליציה, שעבדו עבודת ידיים מפרכת ממש. יירשמו גם אלה, שמתוך יזמות, תושייה ומקוריות, פיתחו שיטות ושיפורים, פיתחו שווקים והפכו את בארות הנפט הגולמי לתעשייה. באותה תקופה מרבית הבארות ומרבית כוח העבודה היו בידיים יהודיות. בארות הנפט הראשונות נפתחו בשנים 1893-4 ועד סוף המאה ה-19 הועסקו שם כ-3000 יהודים. כינוי עסיסי, מצלצל ומוכר דבק ברווחי הנפט והפך מטבע עובר לסוחר: "אכטעל" במסמך שכתב אברהם האופטמן.
בשעות הלילה דמתה בוריסלב למטרופולין מואר באלפי אורות נוצצים, שהאירו את מגדלי הקידוח המתנשאים. לא בכדי נפתחו עבור הקייטנים מטרוסקבייץ לבוריסלב "סיורי אורות" ליליים כדי לחזות בפלא.
סיור כזה, לו היה מתרחש באור יום, היה משקיף על נוף שונה לחלוטין, ערב רב של תלי עפר ללא סדר או תכנית, בורות, בקתות, פיגומים להורדת אנשים אל בטן האדמה וגם מאות מגדלי קידוח וארובות זיקוק, שהיו מתעתעים באורותיהם בלילות. ענני עשן מחניקים, קולות פיצוץ של סילוני גאז, שריפות לפרקים וריח כבד אפפו את הכל.
"ריח הגפרית והגז הטבעי היו כרטיסי הביקור של העיר...הלמות מנועי הקידוח יצרה מעין "סימפוניה בלתי גמורה" שתושבי העיר התרגלו אליה ונרדמו לצליליה" (בצלאל לינהרד)
ברחובות העפר של בוריסלב בוססו סוסים, עגלות וגם אנשים בבוץ עמוק, מלוח, זרוע הבזקים בוהקים של כתמי נפט. מדריך טיולים בסביבה משנת 1938 מתאר עיר תזזיתית, "לפיאקים פרימיטיביים על יד בנין מודרני, דוכנים דלים על יד חנויות אלגנטיות. תופעות קיצוניות בולטות מכל עבר".
"ממגדלי ההפקה (בבוריסלב) יצאו צינורות שהובילו את הנפט אל בתי הזיקוק (בדרוהוביץ'). הם עברו מתחת לרחוב הראשי של העיר. אם הצינור דלף, היה הרחוב מתמלא נפט וכל גפרור או בדל סיגריה היו עלולים לגרום לשרפת ענק, שכן רוב בתי העיר היו בנויים מעץ. המדרכות היו עשויות מקטעים בנויים מעץ, כך שבשעת דליפה של נפט היו מרימים קטעים אלה כדי להגיע אל הצינורות שהיו מונחים מתחת למדרכות. רק מאוחר יותר הועברו הצינורות הללו דרך שטחים פתוחים ונבנו לראשונה מדרכות קבועות ויציבות" (בצלאל לינהרד).
עודפי הנפט הגולמי מבארות הקידוח ומצינורות שנסדקו תדיר, זרמו על פני הקרקע ונקוו אל הגאיות, היובלים והנחלים. והנה המצאה ייחודית, חד פעמית: יהודים בבוריסלב וסביבתה, שכונו לבאקים (LEBACY), עסקו באיסוף עודפים אלה לתוך דליים. הם הצליחו לפתח לעצמם שיטה פרימיטיבית ויעילה לאיסוף והפרדת הנפט מן הבוץ בעזרת מעין מטאטאים ארוכים עשויים מחופן עשבים, שספגו את הנוזל היקר מן המים והבוץ. את הנוזל שהפרידו בדליים, מכרו אחר כך לבתי הזיקוק הקטנים או בשווקים לשם חימום. היו בודדים, ששכללו את השיטה לכדי קו ייצור פרימיטיבי ואילו אחרים גלגלו שאריות נפט ביחד עם נסורת לכדורים ששמשו להצתת אש בתנורי בתים. בגדיהם המזוהמים תדיר של הלבאקים, שיוו להם מראה של לובשי סחבות. אך בצד לבאקים שהיו ונותרו עניים מרודים והרוויחו את לחמם בדוחק, היו כאלה שמצאו ברכה בעמלם ועשו הון קטן לביתם.
בתוך המהומה הזאת, המשיכו יהודים לתעש את התהליכים. צינורות ברזל תוכננו ונבנו כתעשיית לוואי על מנת להעביר ביעילות את הנפט הגולמי אל המאגרים ואל בתי הזיקוק. תהליכי הזיקוק שופרו. מרכזי פיתוח ("מרכזי מדע") נפתחו וטופחו, כדי לשפר את מוצרי הלוואי. שוכללו שיטות מימון ונפרסו רשתות שיווק מדרוהוביץ ובוריסלב אל רחבי אירופה.
יהודי בוריסלב עסקו גם בהפקת גאז-אדמה ובהנחת הצנרת להובלתו. מהנדסים יהודים שיכללו את שיטות המדידה של הגאז ואת שיטות הפקת הגזולין.
ובסביבת בוריסלב? ראשית לכל - קרופיבניק ואחר כך סחודניצה, מרז'ניצה, וטוסטנוביצה נהנו אף הן מן הנפט שנמצא בהן, גדלו והתרחבו.
טרוסקבייץ השכנה הפכה לעיירת קייט ולמי המעיינות שבה, שטעם וריח של גופרית דבק בהן, יוחסו סגולות מרפא (NAFTUSIA).
כמה מחברות הנפט היהודיות גדלו והפכו משמעותיות בראשית תעשיית הנפט המודרנית, ביניהן NAFTA, BAKENROT, GALICIA GARTNER ועוד. בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 משכו התעשייה המשגשגת והעלייה בביקושים העולמיים לנפט אל דרוהוביץ', בנקים אוסטריים וחברות נפט בינלאומיות מגרמניה, אנגליה ובלגיה. שדרת הניהול והפקידות התרחבה, נבנו בתים מפוארים למשרדי החברות ושופרו התשתיות.לדרוהוביץ היה זה תור של זהב. למעשה, הייתה היא העיירה היחידה בגליציה שמשכה אל תוכה גורמים בינלאומיים. כבר בתחילה הדרך, כיאה לעיר המחוז, הוקמו כאן מפעלי זיקוק של הנפט הגולמי שנשלח מבוריסלב ומכאן נעשו המימון, השיווק והמסחר. יהודים שהתעשרו מרווחי הנפט והשירותים הפיננסיים והמשפטיים הנלווים, בנו בה בתים מפוארים, שיפרו את מערכת החינוך והקימו בית חולים מודרני.
זמנים קשים
עם החלתה של רגולציה בתעשייה הפרועה על ידי השלטונות האוסטרו-הונגריים וכניסתן של החברות הבינלאומיות בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, נחשפו חברות הנפט היהודיות המקומיות לתחרות קשה ולמערכת עוינת. חברות יהודיות רבות נמכרו, נסגרו או הצטמצמו, החברות הזרות סרבו להעסיק יהודים ופועלים רבים בבוריסלב מצאו עצמם מחוסרי עבודה. בתקופה זו, בעזרת אגודת ציון, אליאנס וקרן הברון הירש, היגרו עשרות משפחות לישראל ומאות אחדות, לאמריקה וארגנטינה.
הפקת הנפט הגיעה לשיאה לפני מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחריה. בשנות העשרים מקורות הנפט החלו להידלדל ויהודים פנו לעסוק בפרנסות אחרות. כשבעיירות יהודיות רבות אחרות בגליציה החל תהליך של דעיכה וניוון, "תור הזהב השחור" הותיר בדרוהוביץ' בוריסלב והסביבה תשתיות משופרות, בתי ספר ואוכלוסיה יהודית משכילה ומבוססת יותר מבעבר.
ובכן שאלה להיסטוריה: האם כל זה היה בו כדי לשנות במשהו את גורלם של יהודי דרוהוביץ', בוריסלב והסביבה במהלך השואה? והתשובה: כנראה שלא. ובכל זאת: הגרמנים שפלשו לדרוהוביץ' ובוריסלב ב-1941, הכירו בנחיצותה של תעשיית הנפט במקום והמשיכו להפעיל את הבארות ובתי הזיקוק. בין עשרות האלפים שנרדפו ונרצחו בקהילותינו, היו מאות אחדות של יהודים, שקבלו מעמד של "עובדים חיוניים לתעשייה הבטחונית של הרייך השלישי", היו ביניהם כאלה שניצלו מאקציה זו או אחרת ויש ששרדו. הגדיל עשות ד"ר ברטהולד בייץ (Berthold Beitz), מהנדס גרמני, שניהל את תעשיית הנפט בדרוהוביץ' ובוריסלב עבור הרייך הגרמני והצליח להציל יהודים רבים בתוקף היותם "חיוניים". חסיד אומות עולם.
ייתכן גם שהמעמד הכלכלי המשופר של שכבות אחדות בקהילה היהודית, עזר למתי מעט מהם בבוא יום פקודה לברוח, לשחד, לקנות מזון, לממן מקום במחבוא. אך את המספרים הקרים, המקפיאים אי אפשר לשנות. בשנת 1939 היו במחוז דרוהוביץ' 32,000 יהודים. אחרי השואה נותרו 400.
מקורות:
על תעשיית הנפט במחוז דרוהוביץ:
History of the Jews of Boryslaw
Boryslaw - Encyclopedia of Jewish Communities in Poland - Valume II
The Oil Companies of the Drohobycz Administrative District
Schwarzes Gold und Gelber Stern
בוריסלב, עיר הנפט / יוסף קיטאי
בוריסלב כמרכז תעשיית נפט / יצחק שטיפל
על אוליגרכית הנפט היהודית:
J. Hirschaut, Di yiddishe naftmagnatn, Coleccion El judaism polaco, Volume 101, Editor: Mark Turkow, Central Organization of Polish Jews in Argentina, Buenos Aires, 1954
קטעים מתוך הספר "אילי הנפט היהודיים"
על הלבקים:
Swiat Lebakow, Dr. A. Zyga, Nowiny I Kurier1991
על הפרטים והתמונה ההיסטורית העולים מחקר תעשיית הנפט בגליציה בכלל ובוריסלב בפרט
Kresowe Trojmiasto: Truskawiec--Drohobycz--Boryslaw by Stanisaw Sawomir Nicieja, 2009
