מסע שורשים 2016
"המסע תוכנן במחשבה רבה, הצוות הגדול והתומך שליווה אותנו נתן מענה לכל בקשה ולכל צורך.התיעוד החשוב כל כך שלך דייב, להכיל ברגישות, באמפתיה, בכשרון רב ובתשומת לב, את הסיפור האישי של כל אחד ואת סיפורה של הקבוצה. העדויות המצמררות, שלכם ילדי השואה, מילק, יעל ומרצל ואירנה וגדולתכם לצאת מן התופת ולהקים משפחות לתפארת. כתבי היד, הכל כך אישיים, שנגעו בנימי הלב, שלך יוסי, שאף עיין לא נשארה יבשה בהקריאך". (נורית גנני, דור 2)
"עמדתי נפעם לא פעם במהלך הסיור הזה לדרוהוביץ', בוריסלב והמעטפת מסביבם. ליבי התרחב. מבחינתי זה לא היה מסע אל העבר בלבד. מעבר לכך. מסע אל העתיד. מסע למען המוסר. בעת נעילת שער נפתח לנו שער רחב. השתיקה , כך מתברר לי יותר ויותר לא איפיינה את משפחתי בלבד. היא ריחפה על כולנו." (דב בראל, דור 2)
צפו בסרטים מהמסע שצילם וערך דייב בלום
צפו בחוויות ממסע השורשים מפי המשתתפים בו
חלק ראשון
סמיקט
בונדי
בר אור
שפיגלר
ליטן
גנני ולבן
ויסוקי
חלק שני
הנדלסמן
דרימר אניה
בר אל
<דרימר מרסל
הלר
רן
וכטל
לאלבום תמונות של המסע
28 חברים ובני זוג השתתפו השנה במסע מרתק, מטלטל ומיוחד, 1-8.6.2016. ביקרנו בלבוב, דרוהוביץ', בוריסלב, סחודניצה, אוריץ', טרוסקבייץ ובלז'ץ. הלכנו בערים, בכפרים, בבתי הספר, בתי הכנסת, כתובות פרטיות, בגטאות, במחנות עבודת כפיה, במקומות מחבוא, באתרי ההרג. זכינו השנה לליווי של 4 בני הדור ה-1 שהעשירו אותנו בידע והבנה. למדנו, ובעיקר ניסינו להבין ולהפנים את קורות הורינו, סבינו ומשפחותינו, כיחידים וכקהילה שהמשותף בה רב כל כך.
ב-2.6 פתחנו את התערוכה שלנו בבית הכנסת הגדול של דרוהוביץ' בנוכחות נציגי הקהילות היהודיות הקטנות של בוריסלב ודרוהוביץ', נציגי עיריית דרוהוביץ', תושבים מקומיים ומשתתפים בכנס ברונו שולץ שנערך בעיר. התערוכה עוררה עניין רב וזכתה למספר מבקרים והוארכה מעבר לצפוי.
כתב דב בראל גוטסמן :
עמדתי נפעם לא פעם במהלך הסיור הזה לדרוהוביץ בוריסלב והמעטפת מסביבם. ליבי התרחב.
התלבטתי לא מעט.
לצאת או לא?
יעקב ליטן שכנע אותי, אתה חייב.רעייתי דורית האיצה בי , והחליטה להצטרף.
מבחינתי זה לא היה מסע אל העבר בלבד.
מעבר לכך.
מסע אל העתיד.
מסע למען המוסר.
בעת נעלת שער נפתח לנו שער רחב.
השתיקה , כך מתברר לי יותר ויותר לא איפיינה את משפחתי בלבד.
היא ריחפה על כולנו.
אנו צמאים יותר ויותר לדעת את העבר, לרובנו את כבר את מי לשאול,אך הרעב לנבור, לחפש, לנסות ולמצוא עוד ועוד פיסת מידע סחף את כולנו.
אנו רוצים לזכור עוד, את יענקל וגניה, לושה וסטלה,מוישה וברוניה, לזכור ולא לשכוח.
תפילת אל מלא רחמים שנשא דובי שפיגלר חיזקה את כולנו למרות שרובנו אינם דתיים במובן המלא של המילה.
עמדנו מול אבניי החטוף בבלזץ ושם הומתו סבי וסבתי,דודי ודודותיי , אחייניותיי, והקול הדהד.
ואני שאלתי האם הרוע עדיין לא הסתיים?
האם אכן האל מלא רחמים?
כשכל יקירינו נשחטו, הומתו ונשרפו?
ותשובה איין.
לכן, כולם כאחד במסע הזה הפכו אותי ליקיריהם.
מצאתי חברים נאמנים.
נורית כה היטיבה לבטא את רחשיי ליבי, יוסי גרם לי לא פעם להזיל דמעה, דייב ריגש אותי,שושנה בת דודי ובנה עמרי קרבו אותי, יעקב ליטן כאח לי התמודד עימי עם הרגשות והאמוציות שהציפו אותי ועמדתי משתאה מול החבורה כולה , נפלאה שכזו.
ואי אפשר לשכוח את דניאלה שמקדישה מזמנה , מתאוותה, מיוזמותיה לכל פרט ופרט.
ולאנגלה היקרה שאירגנה למופת סיור חשוב זה.
תודה לכם כולכם, משפחה יקרה, כולכם ותודה מיוחדת לרעייתי דורית שעודדה אותי לא מעט ברגעים קשים שחוויתי.
