חיים וקהילה
אנחנו, הורינו וגם הדורות הקודמים, נתעצבנו בין היתר, כתערובת מרתקת של מסורת דורות ושל השפעת מאורעות שהתרחשו באזור בו הם חיו. כך הגיעו עד אלינו הדי ה"גליצאיות", אותה מזיגה של הסדר וה"מודרנה" שהביא עמו השלטון האוסטרו-הונגרי אל השטייטלים היהודיים המסורתיים, עם הצורך לשרוד ואף להצליח בתוך סביבה עוינת ומשתנה תדיר. כל זה עוד לפני ההשפעות מרחיקות הלכת שהיו לשואה על עיצוב דמותנו הלאומית ותפיסותינו האישיות.ברי מזל אנחנו על כך שהידע שלנו על החיים בדרוהוביץ', בוריסלב והסביבה יכול עדיין לשאוב ישירות מפיהם של אנשים שחיו שם פרק חיים משמעותי. אנחנו למדים על חיי משפחה הדוקים ועל חיי קהילה תוססים שחבקו קשת חברתית מגוונת כל כך, החל משועי הנפט ועשירי הקהילות ועד המשפחות הנזקקות ביותר, ממוסדותיה ובתיה המפוארים של דרוהוביץ' וגם שכונות ענייה, דרך הרחובות הפעלתנים ודרכי העפר של בוריסלב וסחודניצה ועד המשפחות היהודיות המעטות שישבו באוריץ', קרופייבניק, מדניצה, טוסטנוביצה ואחרות.
כולנו מוזמנים לגלוש אל תוך הסיפורים המופלאים והתמונות האישיות שהכניסו לאתר זה אנשי הארגון בפרק "לזכור ולא לשכוח". גם כאן בכל מקום שהדבר היה אפשרי, נתנו ביטוי לדברי אנשי הדור הראשון וכתביהם על ידי הפניה מתוך הדברים עצמם.
דמוגרפיה
מה אפשר ללמוד מנתונים יבשים? ובכן – די הרבה.במפקד האוכלוסין של 1869, עם ראשית גילוי בארות הנפט בסביבה, הגיעה האוכלוסייה היהודית בדרוהוביץ' ל-8,000 נפש לערך. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, מנתה אוכלוסיית העיר כ- 17,000 יהודים. דרוהוביץ' של המאה ה-19 הייתה כבר עיר מחוז מבוססת ואמידה כשהחלה הנהירה אליה בעקבות התפתחות תעשיית הנפט והשירותים הנלווים.
אוכלוסייתה היהודית של בוריסלב מנתה כ-1,000 נפש בשנת 1860, ו-13,000 לערך בשנת 1939. זהו גידול עצום באוכלוסיה ובתוך זמן קצר. העיר הפכה לאחד ממרכזי התעשייה הגדולים של פולין. אנשי בוריסלב עצמם מטילים ספק בשאלה אם התשתיות הקהילתיות שלהם, שלא לדבר על התשתיות העירוניות של הכפר הרדום של המאה ה-19, עמדו בתנופה האדירה.
חיי הדת
הקהילות היהודיות של שלהי המאה ה-19 בדרוהוביץ', בוריסלב וסביבתן, עברו שינויים מכוח הגידול המספרי, גיוון מוצאם ותמורות הזמן. מבחינת אופיין, כמו בהרבה עיירות אחרות באותה תקופה, התגוררו שם בעיקר חסידים ומתנגדים ולצידם הופיעו אנשי ההשכלה.
בדרוהוביץ' התבססו חצרות אדמורים שנודעו כאדמורים ה"דרוהוביצ'אים", האחרונים בהם מבית משפחת שפירא.
גם בין הרבנים האורתודוכסים נמצאו רבנים בולטים, כולל כאלה שהגיעו מחצרות סאטמר, והאחרון שבהם הרב יעקב אביגדור, דוקטור לפילוסופיה, שליווה את אנשיו עד השואה.
עשרות בתי כנסת גדולים וקטנים, אחדים מהם בעלי סגנונות אדריכליים מרהיבים, היו מפוזרים בעיר.
בית הכנסת הגדול שנוסד עוד במחצית המאה התשע עשרה על ידי אנשי זרם ההשכלה, היה בין המפוארים והגדולים בגליציה כולה, שרידים הניכרים בו עד היום, לאחר שעמד בחורבנו זה חצי מאה ומעלה ושופץ לאחרונה.
יהודי בוריסלב רבו וחזקו בראשית המאה העשרים בעקבות התחזקות תעשיית הנפט בעיירה ובסביבותיה ודרשו עצמאות לקהילתם.
לבסוף נפרדה בוריסלב מן ההגמוניה של קהילת דרוהוביץ' בשנת 1928.
בתי מדרש רבים, תלמוד תורה אלף ובית, בית הספר "תרבות" של דרוהוביץ' וכן מוסדות חינוך יהודיים בבוריסלב שנוספו אחר כך,
משכו תלמידים ממשפחות דתיות, אליהם נוספו תלמידות עם פתיחת בית הספר לבנות, בית יעקב.
מוסדות הרווחה הקהילתיים והגמ"חים המסורתיים רבו והיו פעילים כבשאר עיירות גליציה.
בית היתומים בדרוהוביץ' היה למופת בגליציה ונתמך בנדיבות רבה על ידי התעשיינים היהודיים.
חינוך
יחסית לגודלה, קהילת דרוהוביץ' משכה משיכה מיוחדת יהודים בעלי יכולת והשפעה.הם הופיעו גם בבוריסלב ועיירות הסביבה, סחודניצה, מרז'ניצה (Mraźnica ), טוסטנוביצה (Tustanowice )
ובניה קוטובסקה (Bania Kotowska) שנתחזקו עם התפתחות תעשיית הנפט.
החינוך וחיי התרבות פרחו. בית ספר תיכון פרטי, יהודי-חילוני, נפתח על ידי אנשי ההשכלה עוד באמצע המאה התשע עשרה.
גם בבתי הספר הציבוריים מספרם היחסי והמוחלט של תלמידים יהודיים, הלך ועלה.
אנשינו מדגישים שהמשפחות היו שולחות את ילדיהם ללמוד, גם כששכר הלימוד היה גבוה יחסית ליכולתם הכלכלית.
גם בבוריסלב נפתח בית ספר תיכון פרטי "יקר למדי".
מעניינת השפעתו של יהודי תושב דרוהוביץ' מחוגי המשכילים, אשר זליג לאוטרבך, תעשיין וסופר,
שבכתיבתו הפובליציסטית ונדיבותו, פתח ספריה, הקים בית חולים יהודי,
הביא לעיר את רשת אליאנס והשפיע באופן מכריע על התפתחותה התרבותית-חילונית של קהילת דרוהוביץ'.
מקצועות, עיסוקים והמצב הכלכלי
רמת ההשכלה עלתה ועמה גם מספר בוגרי הגימנסיה שפנו ללימודים גבוהים בלבוב ובערים אחרות.בין בני קהילתנו רבו והלכו בעלי מקצועות חופשיים, רופאים, עורכי דין, מהנדסים, כלכלנים, אגרונומים ואחרים.
לצידם של אלה מצאו אלפי משפחות יהודיות באזור את פרנסתן במסחר, או כפועלים מקצועיים יותר או מקצועיים פחות בתעשיית הנפט.
"ראוי לציין כי האנשים שעבדו בתעשיית הנפט התפרנסו בכבוד.
מקומות בילוי היו פתוחים כמעט כל הלילה ברחוב הראשי ושקקו חיים" (בצלאל לינהרד)
רבים אחרים עבדו בענפי השירותים מספרים ועד נהגי מוניות יהודיים.
"בבוריסלב באותם ימים עוד לא היו מכוניות פרטיות או אחרות,
זוכר אני שבכל העיר הייתה מכונית פרטית אחת והיא של יהודי עשיר מאוד ושמו הקר.
כשהייתה המכונית עוברת ברחוב כולם היו רצים להביט בה,
זוכר אני כי הייתה זו סקודה צ'כית... היו בבוריסלב שני אוטובוסים.
ברחוב פאנסקה הייתה תחנת היציאה שלהם והם היו נוסעים כל יום 13 ק"מ מבוריסלב לדרוהוביץ'.
היו גם שלוש מוניות גם הן בבעלות יהודים,
אני זוכר רק שכדי להתניע את המכונית היה צורך לסובב מנואלה וכך להניע את המנוע" (מרדכי מרקל, היציאה מן הגיהנום).
"מעטים ביותר האנשים שהיו להם אז מכוניות פרטיות.
תחבורה ציבורית ממונעת הייתה קיימת רק בין שלושת הישובים שלנו.
שתי חברות אוטובוסים פעלו. הקו הפולני "מויאק" ולצידו "לבלנק הרשלה" היהודי.
גם "פיאקרים", הן מרכבות הנוסעים, המשיכו לנוע במשך כל השנים עד פרוץ המלחמה.
לאבי הייתה מונית מסוג "שטייר" אשר קישרה בין סכודניצה, בוריסלב ודרוהוביץ. בסכודניצה לא היו בתי מלון, וגם מוטלים לא היו.
נהגים מבוריסלב נהגו ללון בביתנו, כדי לא לנסוע "על ריק" בחזרה לבוריסלב.
נוסעים היו מעטים ונהגים שרצו להכניס נוסע למונית שלהם בכוח, שלא לפי התור, עשו זאת "על הגראנדה".
רוב נהגי המוניות היו מזוהים עם ה"גראנדה" וזה לא היה קומפלימנט גדול" (אברהם האופטמן, הגראנדה).
דווקא אלה, שפרנסתם הייתה דחוקה יותר, מצאו עצמם לעתים קרובות ללא מקורות הכנסה.
כך היה למשל, כשמועצת העיר בבוריסלב סגרה בשנת 1925 את אחד השווקים בעיר בו היו חנויות ודוכנים למשפחות יהודיות רבות.
באותה שנה עצמה הגיעו לשיאם פיטורי פועלים יהודים מקידוחי הנפט ומבתי הזיקוק, שנמשכו לסירוגין מאז תחילת המאה. התאגדויות מקצועיות יהודיות רבות קמו, חלקן אפקטיביות יותר וחלקן פחות. במקביל, גם חלק מבוגרי התיכון מצאו עצמם ללא עבודה.
הגיעו הדברים לידי כך, שבשנת 1935 רמת האבטלה בקרב העובדים המריאה עד כדי 25%.
מטבחי תמחוי נפתחו ובשנת 1937 נזקקו 40% מתושבי העיר לתמיכה כזו או אחרת.
בית היתומים של בוריסלב הפך למרכז חלוקת מזון לנזקקים ובעיקר לילדיהם.
"בבית הספר החליטו אפילו לעזור לילדים בהספקת כוס חלב חם כל יום וזאת בהשתתפות עצמית של חמישה גרוש" (אברהם האופטמן, האישה והילד).
בעיירות הקטנות שסבבו את דרוהוביץ' ובוריסלב הקהילות היהודיות היו קטנות.
"בעיירתנו מדניץ התעסקה האוכלוסיה רובה ככולה במסחר.
אולם היה חלק אמנם לא גדול של אוכלוסית מדניץ היהודית, שהתעסקו בחקלאות.
היו אלה אכרים של ממש, שחיו כל ימיהם מיגיע כפיהם,
ומעמלם הקשה באדמות כפריהם...יהודים אלה בעלי גופות בריאים וחזקים,
כתפיים רחבות ופנים עטורי זקן שיבה ופאות ארוכות ומסולסלות" (יצחק הלאור-הלר / עיירתי הקטנטונת מדניץ)
איך נראתה בוריסלב שלשנות העשרים והשלושים?"הבית ...היה בית דו-קומתי, כמו רוב הבתים בעיר.
היו גם הרבה בתים חד-קומתיים, בתים ישנים, בתי עץ וטיח, רצפת עץ,
גגות פח או אפילו קש. הבתים היו מאוד עלובים וצמודים בית ליד בית.
באמצע הייתה חצר גדולה ומסביבה שוב בתים קטנים ישנים".
"בכל הבתים, אצלנו שם בעירנו בוריסלב, היו הרצפות בנויות מעץ.
בבתי העשירים מעץ פרקט, אבל ברובם עץ פשוט".
"בעיר בוריסלב אז בשנות הארבעים לא היו מים זורמים בבתים,
אלא היה צריך ללכת לבארות המים. בכל רחוב היו שתים כאלה.
היה צורך ללכת עם דליים למלא אותם ולהביאם הביתה.
גם שירותים לא היו בבית פנימה, השירותים היו צריפים קטנים מחוץ לבית,
צריפי עץ כמובן, עם בור גדול מתחתם" (מרדכי מרקל, היציאה מן הגיהנום).
והיו גם אחרים. אריה (לאון) וירצברג מספר על דירתם הגדולה בבוריסלב,
שכללה שירותים, מקלחת מרווחת וחימום גז מרכזי בכל החדרים.
בבניין בו גרו, התגוררו עוד מספר משפחות מנכבדי בוריסלב, בתנאים דומים.
ובדרוהוביץ' בתקופת מצוקה כזו, רשת החינוך הופכת בעזרת תמיכה מסיבית של השכבה היהודית העשירה,
למרכז רווחה ועזרה לילדים ולנוער.
ארוחות חמות חולקו שם לנזקקים על בסיס יומי. כמו גם ביגוד, ספרים ועזרי לימוד,
בית הספר היהודי שימש גם כמרכז תרבות ששימש בית לקונצרטים והצגות תיאטרון מרחבי פולין.
פעילות ציונית
האוכלוסייה היהודית ההולכת ומתחזקת מושכת את רף ההשכלה ואת השואפים להשכיל.זוהי שכבת הורינו-סבינו.
"שכבת אינטליגנציה הצעירה, ששורשיה יודעי מסורת וצמיחתה מסתעפת לתרבות המערב ולכיסופי תחיה לאומית-ציונית. אליהם נספחים בני נוער מן השכבות העניות שלא ראו תוחלת בהמשך חייהם בגלות" (דוד הורוביץ, האתמול שלי)
דרוהוביץ' ובוריסלב וגם סחודניצה חבקו את התנועות הציוניות כפי שהיה הדבר במקומות אחרים בגליציה. קשה למצוא ארגון ותנועה ציונית שלא היה להן "קן" בדרוהוביץ' ואפילו חוות הכשרה הוקמו ופעלו בבוריסלב ואפילו לסכודניצה הגיעו. תנועות הנוער הציוניות פרחו.
"השלטונות הפולנים עשו ככל יכולתם על מנת לטפח את התנועות הציוניות כדי להפטר מן היהודים" (אברהם האופטמן, תנועות הנוער).
יחסית לגודלן, רבו מאוד המפלגות היהודיות בדרוהוביץ' ובוריסלב, המועדונים והארגונים שבהם התנהלה פעילות פוליטית ותרבותית בגוונים שונים. ציונים, סוציאליסטים, אנשי אינטליגנציה דוברי גרמנית ופולנית, חרדים ומשכילים עבריים. ואולי כך היה הדבר ברחבי גליציה. כל שטייטל ומפלגותיו וכיתותיו.
מתוך הריבוי בדרוהוביץ' קם לו לבסוף "מרכז נוער" אחד, משותף. ה"קבוצות" עסקו בלימוד השפה העברית והרעיון הציוני, היסטוריה וגיאוגרפיה של א"י, שירים ופעילות חברתית. כדאי לציין עם זאת, שעבור בני נוער יהודיים רבים, אותם שלא זכו בחינוך תיכוני, היוו התנועות הציוניות המשך חינוך לכל דבר.
יהודים נטלו חלק פעיל במועצת העיר בדרוהוביץ', הגם שנציגותם הוגבלה תדיר. לאון טננבאום, ראש הקהילה היהודית היה סגן ראש העיר בדרוהוביץ' לאורך קדנציות אחדות.
חיי תרבות ומועדוני ספורט
על חיי היום-יום אין עדים טובים לנו מאנשינו. רבים מתארים חיים מסורתיים, או מסורתיים-חילוניים מודרניים לתקופתם, חיי חברה מגוונים מאוד, מועדונים, ספורט, תיאטרון ("התיאטרון הרפרטוארי של דרוהוביץ' ") וקולנוע. אגודות הספורט השונות היו פעילות מאוד. הנערים של בוריסלב, שנקראו לפעמים המלאכים (MALACH), טיפחו את מועדון הספורט, קדימה. בדרוהוביץ' פעלו במרץ נבחרות ההוקי, הטניס, כדור עף ועוד ועוד.גם התיאטרון והקולנוע טופחו. ובאמת, יחסית לעובדה שהיו מיעוט בתוך האוכלוסייה הכללית, נתנו היהודים את הטון בכל הנוגע לענייני חינוך ותרבות בכל מקום בו נמצאו.
רבים מדברים על חיי היום-יום התוססים והמענגים. שבח וייס ורבים אחרים מאנשינו מספרים על הקרבה לטבע, על הפיקניקים המשפחתיים והחברתיים, על חופשות הקיץ בכפר ובמחנות הנוער ביערות. זאב מאיר זוכר ילדים מחליקים על הקרח בחורף ובאביב, קטיף פטל-בר ביערות וקיץ מחוץ לעיר, בכפרים ריבניק וזאומינקה. צבי רוטנברג מזכיר את פעילויות התרבות שסבבו סביב החגים היהודיים והתרכזו בילדים ובנוער.
ה"בית היהודי" בדרוהוביץ' היווה מרכז לפעילויות תרבות מגוונות, כולל קבוצות דרמה ותיאטרון יהודי, הרצאות והוראת עברית, תזמורת ומקהלה פעילות.
בסכודניצה היו בין שתי מלחמות העולם 3000 תושבים, ביניהם כמה מאות יהודים. ועם זאת הם ניהלו חיי חברה ותרבות תוססים שכללו אולם תיאטרון, ספריה ובית קולנוע.
"חובה להזכיר את ההצגות תוצרת סכודניצה... כשמחוץ לחלונות של תיאטרון סכודניצה חורף מושלג וקפוא...." (אברהם האופטמן, תנועות הנוער).
מקורות:
תאור נרחב של חיי הקהילה:ספר זיכרון לקהילת דרוהוביץ, בוריסלב והסביבה
History of the Jews of Boryslaw
Boryslaw - Geography
Boryslaw of our youth
מתכונים ממטבחה של סבתא
על חיי הדת בדרוהוביץ:
The Religious Life of the Jews of Drohobycz
המסע ההיסטורי להצלת בית הכנסת העתיק בדרוהוביץ
על חיי הדת והתרבות בבוריסלב:
History of the Jews of Boryslaw
My Memories of Drohobycz
Boryslaw of our youth
על חיי קהילת סכודניציה:
שרתי לך סכודניציה / אברהם האופטמן
דברי הספד על קדושי סכודניציה- ספר יזכור
סכודניציה / יוסף קיטאי
שמות חיבה במקומותינו / אברהם האופטמן
עיתונים מקומיים:
Glos Drohobycko-Boryslaw-Samborsko-Stryjski
כפרים במחוז דרוהוביץ:
רשימה מעודכנת
לקריאה נוספת:
מראות ודמויות מעיירות דרוהוביץ, בוריסלב וסביבתן
ד' הורוביץ, האתמול שלי, הוצאת שוקן, תש"ל
ש. שלום / זכרונות מדרוהוביץ
Henryk Grynberg, Drohobycz, Drohobycz and Other Stories, Penguin Books, 2002
