גרינפלד-אפלזיס-ירקוני
החומר נמסר על ידי בנו ,משה ירקוני, בני דרור.
יוסף ירקוני (גרינפלד-אפלזיס) ז"ל (1926-2010)
החיים לפני המלחמה
אבא, יוסף, נולד בשנת 1926 בעיירה בוריסלב הממוקמת 9 ק"מ מדרום לדרוהוביץ', עיר מחוז בחבל גליציה, פולין (כיום אוקראינה) להוריו משה ומינה.
עד שנות ה-40 של המאה ה-19 בוריסלב הייתה כפר קטן ומספר היהודים שגרו בו היה קטן מאד. עם גילוי הדונג (זפת) באדמות בוריסלב התפתח הכפר במהירות ומספר התושבים היהודים גדל משנה לשנה.
אבא היה מספר על בוריסלב, עיירה קטנה שאינה נבדלת במאומה מיתר עיירות גליציה. בתיה עלובים, רחובותיה לא מצוחצחים ביותר, מוקפת יערות עבותים (מכאן השם: bory slawne - יערות מפורסמים).
אבא דיבר על אוצרות הטבע שהתברכה בהם בוריסלב – הנפט, הגז והדונג (זפת). אוצרות טבע אלה שהתגלו במאה ה-18 גרמו לנהירה של תושבים יהודים למקום שעסקו בהפקת דונג (למאור-נרות) ולשימון גלגלי עגלות.
במעט שסיפר על העיירה שלו, אבא תמיד תיאר את היערות והנוף שהקיפו אותה, יער של עצים, ירוק אין סופי, ובעמק יער "מגדלי הקידוח". אלו האחרונים, מקור ההכנסה העיקרי של העיירה השפיעו רבות על חיי הקהילה. אפשרו קיום חיים יהודיים מלאים, הקמת בתי ספר, מוסדות רווחה ואפילו קבוצת כדורגל.
לימים כאשר בארץ מדברים על קידוחי נפט וגז, אבא חזר וסיפר על אותם מגדלי קידוח, על שיטות הפקת הנפט והזפת, גילה עניין וידע רב בתהליכים.
לצד תעשיית הנפט מתפתחות כאמור מלאכות נוספות ואחת מהן היא תעשיית הצבע. סבא של אבא, יענקלה, כמו גם אבא שלו, משה, עסקו במקצוע זה.
משפחת גרינפלד-אפלזיס התגוררה בעיירה. במשפחה, אב - משה, אם - מינה והילדים: דוד, יוסף, חיים וקרנצ'ה. מהמעט שסיפר אבא, החיים לא היו קלים, עבודה קשה, דוחק, מחסור, אך יחד עם זאת, חיי משפחה.
אביו, משה, נפטר מדלקת ריאות ככל הנראה בתחילת המלחמה. אבא ואחיו דוד נשלחים לעבודה, אבא בן 13 - עוזר צבעי ודוד בן 15.
מלחמת העולם השנייה
ב-1939, פולין מסופחת לרוסיה בהתאם למוסכם בחוזה "ריבנטופ-מולוטוב". נכון לחתימת הסכם זה באזור דרובהוביץ' ובוריסלב היו כ-30,000 יהודים. באזורי הספר שבהיקף שני מרכזים עם עוד כ-15,000 יהודים, סה"כ כ-45,000 יהודים.
ב-30.06.1941, האוקראינים והפולנים חדורי רוח נאצית נכנסים לדרוהוביץ' ובוריסלב. תוך שעתיים כובשים את האזור ומתחיל רצח יהודים שנמשך 3 ימים. גשם יורד ואיתו דם הנרצחים, נשים גברים, זקנים וטף. 900 איש נרצחים 360 נפצעים קשה.
אבא, כבן 15, אחיו הגדול דוד בן 17 והאח הקטן חיים מצליחים להימלט, מזרחה. אבא סיפר שהזהירו אותם שיעזבו מהר את העיירה, שירוצו לתחנת הרכבת ויעלו על הרכבת הראשונה שנוסעת מזרחה. כשנשאל מי הזהיר אותם, אמר כי למיטב זיכרונו זה היה כומר מקומי, גרסה אחרת מדברת על שכנה גויה שזירזה אותם. הם לא מספיקים להזהיר את אימם שנשארה עם אחותם הקטנה בבית.
תחנת הרכבת של בוריסלב, 2018
במהלך הריצה והניסיון לעלות על הרכבת האח הקטן חיים אובד לשני האחים הגדולים. אבא והאח דוד נוסעים מזרחה ובמשך 3 ימים מצליחים להיות ביחד, תוך החלפת רכבות. לאחר שלושה ימים אבא מאבד את הקשר עם אחיו הגדול.
על מסעותיו ותלאותיו עד סוף המלחמה, נמנע אבא לדבר. מהמעט שסיפר, ניתן להבין כי התגלגל עד מזרח רוסיה, סיביר, חי כפליט במחנות, פרטיזן, גויס לצבא הפולני.
אחרי המלחמה
בתום המלחמה, חזר לבוריסלב, לא מצא את אימו, אחיו ובני משפחה אחרים, הבין כי הושמדו כמו יתר יהודי העיירה והסביבה. הוא ניסה להגיע לבית הקברות היהודי בו קבור אביו, אך בכניסה לעיירה עצרו אותו המקומיים והבהירו לו כי אין לו למה לחזור וכי אם ייכנס לעיירה, גורלו יהיה מר.
בית הקברות היהודי שוטח על-ידי הסובייטים והפך למגרש חנייה גדול. נותר קבר אחד. 2018
אבא ממשיך ל"התגלגל" באירופה, חובר לתנועת הנוער בית"ר ומגיע לגרמניה. בגרמניה מנסה להתפרנס במלאכות שונות ובין היתר משחק בתיאטרון מקומי.
יוסף גרינפלד (ירקוני), חייל במחנה העקורים דגנדורף 1945
יוסף גרינפלד (ירקוני), תיאטרון מחנה העקרוים דגנדורף
באחד הימים, חבר מבקש מאבא להצטרף אליו לצפות במשחק כדורגל. החבר מבטיח כי מחכה לו הפתעה במגרש. ואכן, אחד משחקני הכדורגל הוא לא אחר מאחיו דוד שהקשר עמו נותק במהלך הבריחה מזרחה. השניים מתאחדים ולאבא יש סוף סוף משפחה.
מפגש עם האח הגדול דוד (משמאל) וביתו הבכורה מינה
החיים בישראל
במאי 1948 אבא עולה לארץ מצויד במסמכים (סרטיפיקט) של אדם בשם יעקב ליזרוביץ. את המסע לארץ ישראל עושה אבא על האוניה "פרובידנס". עם הגעתו לארץ, מגויס מיד לצבא ונוטל חלק במלחמת השחרור. לאחר המלחמה, משתקע במושבה הרצליה ומתחיל לעבוד כצבעי שכיר, על בסיס יומי.
משטרה צבאית, רחוב הרב קוק, 1948
תעודת איחוד חיילי מלחמת העולם השנייה, הונפק ב-1953
בשנת 1952 נישא לאמא, זהבה-זוזי, לבית מוזיקנטו-יעקבוסון והשניים מקימים בית חדש בישראל.
יוסף וזוזי ביום כלולותיהם, 12.5.1952
בתחילה גרים בשכירות, בבית דוכנא. בהמשך, מצליחים לרכוש דירת שני חדרים (45 מ"ר) ברחוב יצחק שדה בנוה עמל, ובשנת 1961 לעבור ל"שיכון ותיקים" ברחוב בורוכוב 3 בהרצליה לבית צמוד קרקע, דו משפחתי, בן שני חדרים עם חצר ובה עצי פרי ו"מחסן" שמשמש את אבא לאחסון צבע וציוד הצביעה שלו.
ב-1954 אבא מנסה לשנות את השם שניתן לו בעלייתו ארצה (כמופיע בסרטיפקט), לשם המקורי שלו, יוסף גרינפלד. משרד הפנים לא מאפשר שינוי השם, מסכים שהשם הפרטי יוסף יתווסף לשם יעקב. מאחר ולא ניתן לשנות את שם המשפחה (מליזרוביץ לגרינפלד) אבא מחליט לעברת את שם המשפחה לירקוני.
אימא ואבא, ניצולי שואה, צעירים, מקימים משפחה לתפארת.
3 בנים, 9 נכדים ואבא אפילו זוכה לפגוש את הנינה הבכורה שלו.
שומר על קשר עם אחיו היחיד דוד ומצליח לאתר בארץ שני בני דודים ששרדו את השואה זלמן ומאיר טוכפלד ומאוחר יותר בן דוד נוסף, יצחק קסלר, שעלה מרוסיה בשנות ה-60.
לאורך השנים המשפחה היא כל עולמו.
תמונה משפחתית 1958
יוסף, זוזי, בטי מוזיקנטו (אמא של זוזי), צביקה ומשה
עם שלושת הילדים - משה (משמאל), צביקה (מימין) וינקי, 1962
בר המצווה של משה, 1967
עם דוד וג'ני גרינפלד, שנות ה-70
עם הנכדים אלון, רתם, הדר וטל, 1986
עם הנכדים יובל, נופר ויוגב, 2002
עם הנכדים - יוגב, עומר וגיא
מוכר כמי שמסייע, עוזר ותומך בכולם, משפחה, שכנים ואפילו סתם זרים.
אוהב חיות, מגדל בבית ובחצר דגים, תוכים, יונים, תרנגולים, ברווזים, כלבים, חתולים ומה לא. מטפח את הגינה שסביב הבית ומגלה מומחיות מיוחדת בגידול ירקות - בצלצלים (ציבלך), צנוניות (ריטכלך), תפו"א (קרטופלך), גזרים (מערען) וגולת הכותרת פלפלים חריפים אדומים הינם גידולים סדירים שבהם היה משקיע ממרצו לאורך כל השנים.
אוהב ואוהד ספורט נילהב. מעורב בשנות ה-60 וה-70 באגודת הספורט של מכבי הרצליה. שחקן כדורגל ופינג-פונג מוכשר ביותר וצופה נלהב בכל תחרות ספורט.
מכבי הרצליה
חביב, אהוב ומתחבר בקלות עם כל ילד מקטן ועד גדול (נכדים, בני חברים וכאלה שגדלו, צמחו וטופחו על ידי אימא לאורך השנים בהם עסקה כמטפלת בילדים).
בדרכו הפשוטה והשקטה, השריש בנו את הערכים הבסיסיים: להשכים קום, לעבוד, להתמיד, להיות צנועים ובעיקר לדאוג אחד לשני!
אבא אף פעם לא התלונן, שתקן גמור, שמח בחלקו וגאה בעיקר במשפחה שלו, משפחה שתמיד הקיפה אותו וידעה להעריך אותו.
עץ משפחה
