שטורך-שרייר
ראיון עם יעקב שטורך
צולם במפגש בין דורי ב-17 לדצמבר 2012 בגבעתיים
שמות הוריו של יעקב שטורך:
האב- הרש שטורך, מוכר בשם פינק, יליד דרוהוביץ' נולד בשנת 1890
האם- רחל, מבית טרייבר ילידת פודבוז' נולדה בשנת 1896
סיפור חייו של יעקב שטורך
ראיון עם יעקב (קובה) שטורך
סדרה ראשונה:
סדרה שניה:
סדרה שלישית:
דבריה של גלי יששכר (הנכדה של אידה ויעקב שטורך)
זהו קרש האפיה של סבתא אידה ז"ל.
על הקרש הזה בחדר הקטן שבתוך המטבח היא לימדה אותי לרדד בצק, לקפל קרפעלך, לקרוץ עוגיות... וגם, היינו מדברות המון... על הכל.
לא אשכח כשסיפרה לי איך נאלצה להיפרד מהוריה בתחנת הרכבת כדי לברוח ולהציל את עצמה, היא הביטה בהוריה בפעם האחרונה על הרציף ההוא, בתחנת הרכבת, והיא עוד לא בת 18.
על הברכיים של סבא יוסי ז"ל, מגיל קטן שמעתי איך אספו את כל הגברים של העיירה בבית הכנסת, בינהם היה אביו זנביל, ומשם לקחו אותם ורצחו את כולם. סבי שמר על האחיות הקטנות שלו והגן עליהן ועל אימו, היה מסכן את חייו ויוצא להביא אוכל שאסף ברחוב, מהפחים, קליפות תפוחי אדמה, אוכל שנזרק, כדי שלא יגוועו ברעב.
סבא יעקב ז"ל, הגיבור שלנו , היה לוחם בצבא האדום, הסיפורים שלו מהמלחמה, מהנסיעות והנדודים, מהפגישה הראשונה עם אביו (שלא ידע אם הוא חי) כשחזר מהקרב חקוקים לי בלב.
יום אחד, כשהילדים שלי יהיו מספיק גדולים כדי להכיל את הנושא, כאשר נכין יחד בצק לפיצה על הקרש של סבתא אידה, אספר להם על הסבים והסבתות הגיבורים שלהם.
על סבתא נוצי ועל סבא יוסי, על סבתא אידה ועל סבא יעקב, אספר לילדים שלי שאנחנו כאן בזכותם, הם קמו מהזוועות, מהשכול, מההרס והחורבן עלו לארץ ישראל, והקימו בית ומשפחה.
לזכרם של הסבים והסבתות האהובים שלי, אזכור תמיד ולא אשכח לעולם.
סדרה שניה:
סדרה שלישית:
דבריה של גלי יששכר (הנכדה של אידה ויעקב שטורך)
זהו קרש האפיה של סבתא אידה ז"ל.
על הקרש הזה בחדר הקטן שבתוך המטבח היא לימדה אותי לרדד בצק, לקפל קרפעלך, לקרוץ עוגיות... וגם, היינו מדברות המון... על הכל.
לא אשכח כשסיפרה לי איך נאלצה להיפרד מהוריה בתחנת הרכבת כדי לברוח ולהציל את עצמה, היא הביטה בהוריה בפעם האחרונה על הרציף ההוא, בתחנת הרכבת, והיא עוד לא בת 18.
על הברכיים של סבא יוסי ז"ל, מגיל קטן שמעתי איך אספו את כל הגברים של העיירה בבית הכנסת, בינהם היה אביו זנביל, ומשם לקחו אותם ורצחו את כולם. סבי שמר על האחיות הקטנות שלו והגן עליהן ועל אימו, היה מסכן את חייו ויוצא להביא אוכל שאסף ברחוב, מהפחים, קליפות תפוחי אדמה, אוכל שנזרק, כדי שלא יגוועו ברעב.
סבא יעקב ז"ל, הגיבור שלנו , היה לוחם בצבא האדום, הסיפורים שלו מהמלחמה, מהנסיעות והנדודים, מהפגישה הראשונה עם אביו (שלא ידע אם הוא חי) כשחזר מהקרב חקוקים לי בלב.
יום אחד, כשהילדים שלי יהיו מספיק גדולים כדי להכיל את הנושא, כאשר נכין יחד בצק לפיצה על הקרש של סבתא אידה, אספר להם על הסבים והסבתות הגיבורים שלהם.
על סבתא נוצי ועל סבא יוסי, על סבתא אידה ועל סבא יעקב, אספר לילדים שלי שאנחנו כאן בזכותם, הם קמו מהזוועות, מהשכול, מההרס והחורבן עלו לארץ ישראל, והקימו בית ומשפחה.
לזכרם של הסבים והסבתות האהובים שלי, אזכור תמיד ולא אשכח לעולם.
